"כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר"


זמן רב לא כתבתי בדף קשר, והתלבטתי רבות אם לעשות זאת, אבל ממרומי מגדל השן האקדמי (שנמצא בגובה נמוך, לדעתי, ממגדל השן של הישיבה), הייתי רוצה להעיר כמה הערות שנתחדדו אצלי כבר זמן רב (והם ספיחים של הזמן שלי בישיבה, למעשה) בעניינים שעומדים על פרקו של דף קשר (ולא, אני לא מתכוון להתייחס לפולמוס גיל הנישואין או אירועי עמונה, או לא באופן ישיר).
היהדות - יש הטוענים שמעצם מהותה - נמצאת בפולמוס עם הנצרות. הפולמוס הזה הוא מתמשך ועמוק, ומקומו ברבדים העמוקים ביותר של התודעה היהודית. כל ילד יהודי שגדל במדינה בה יש רוב נוצרי (תשאלו את החוצניקים) יודע מגיל מאוד צעיר להתייחס לתרבות הנוצרית על הופעותיה השונות (חג המולד, למשל, או כנסיות) בצורה אמביוולנטית-משהו. היום, יש חוקרים (כמו סת' שוורץ) הטוענים שמוסדות מרכזיים ביהדות כפי שאנו מכירים אותה (ההלכה, למשל) הם תוצאה של הפולמוס היהודי-נוצרי, או הנוצרי-יהודי. ישראל יובל בספרו שני גוים בבטנך (תל אביב תש"ס) מראה כי כמה ממנהגי חג הפסח הבעל"ט עוררו זעם אצל נוצרים כתוצאה מפירוש תמים אך מוטעה. יש בתוכנו המאשימים את הנוצרים בכל חולאי העולם, ממסעי הצלב, דרך השואה, וכלה באנתיפאדת אלאקצה.
בישראל אין רוב נוצרי. למעשה, כמעט ואין נוצרים בכלל, וגם עם אלה שישנם אין ליהודים דתיים הרבה הזדמנויות לדיאלוג. אך, באופן מפתיע, הנפקדות של הנוצרים מחיינו הממשיים אינה גוררת את הפקדותם מחיינו הרעיוניים והרוחניים. מבלי לדעת פסוק מן הברית החדשה כצורתו (כפי שידעו רבן גמליאל ואחותו, בהופעתם לפני השופט הנוצרי בבבלי שבת קטו.) יודעים רבנים ושוליות רבנים לדבר גבוהה גבוהה על "המוסר הנוצרי" המזוייף לעומת המוסר היהודי המתוקן, בלא להביא ציטוט אחד להוכחת דבריהם.
וכך אנו רואים גם בפולמוס גיל הנישואין האחרון, לדוגמה. ממתי חתונה בגיל צעיר כדי לומר "גירא בעיניה דשטן" היא הדגמה ל"תרבות יהודית בריאה" לעומת התרבות הנוצרית או המערבית-החילונית (שברי לי שמי ששנה זו לא שנה זו)? הרי בחברה הסובבת אותנו נערים ונערות מקיימים יחסי מין בגילאים מאוד צעירים, ובכנסייה מעודדים צעירים להתחתן מהר, כי בלא חתונה אסור בתכלית האיסור לקיים יחסי מין, ומשני הכיוונים, הנוצרי והחילוני גם יחד עולה הקריאה שנישואין/מערכת יחסים זוגית בגיל כמה שיותר צעיר היא הפתרון לבעיית המין והמיניות של הצעירים. ואין להכחיש שיחס כזה עולה גם בחלק ממקורותינו - אבל יש להכחיש שיש בו איזו שיבה אל "תרבות יהודית בריאה". כל האומר משפט מפוצץ כזה, עליו הראיה: איזו תרבות יהודית, באיזו תקופה, ומדוע עלינו לאמץ דווקא את התקופה הזו כמודל?
באותה מידה, בתקופת "תנו לצה"ל לנצח" טענו רבים שיש ב"זהירות" של צה"ל (שאינו מצטיין בזהירות יתירה לחיי אדם, ובחירתו של הרבצ"ר החדש תוכיח, אם הגוויות הרבות של חפים מפשע בשטחים לא הוכיחו) מוסר "נוצרי" בניגוד לעמדה ה"יהודית הגאה" של השבת מכות אפיים. ומנין לנו שיש עמדה יהודית כזו? האם אבותינו קדושי קהילות שו"ם נלחמו ברוצחיהם? האם הם היו נוצרים? האם קדושי השואה היו נוצרים? האם קדושי ת"ח ות"ט היו נוצרים? ממתי להרצח על לא עוול בכפך פירושו להיות נוצרי (אלא אם נאמין למרטירולוגיות הנוצריות בעניין)? קידוש השם הוא, ללא ספק, מוות ללא התנגדות למען שמו הגדול של ה' בפני עשרה, שהם העדים - המרטירים - השהידים למעשה המרטיריון/שוהדא/קידוש ה'. אין בדבריי קריאה לעשות זאת, אלא רק טענה שאין דבר יהודי יותר או פחות בבחירה באחת משתי האלטרנטיבות.
עד שנתחיל ללמוד כסדר את מקורות הנצרות, ולו כדי "להבין ולהורות", וכן את היסודות הרעיוניים של התרבות החילונית המודרנית, איננו יכולים לומר דבר על "מוסר נוצרי", על "תרבות מערבית" או על הקלקולים והליקויים הנובעים מאי-מי מן השיטות הללו. אך יתרה מזו: החינוך הישיבתי שלנו אינו מציב לעצמו כמטרה - ובצדק - את לימוד "התרבות היהודית המקורית". לימוד של תרבות זו הוא משימה כבדה, ארוכה ואינטנסיבית שיש המקדישים לה את כל חייהם. מה היה גיל הנישואין בחברה היהודית, אצל גברים ואצל נשים? האם גיל זה הושפע מן התרבות והחברה הסובבת? ומה עם אתוס הנישואין של איש אחד לאישה אחת, האם הוא יהודי-מקורי או שמא בא מן השכנים?
לאחר שנדע את כל הדברים הללו, הבני-תורה שבנו צריכים לענות על השאלות הבאות: ואם כל מיני דברים ב"תרבות היהודית המקורית" שאנו אוהבים ומעריכים ומוקירים באו מן השכנים, האם זה פוסל אותם מלהיות דברי אלוקים חיים, ולחילופין, אם נגלה שיש כמה תופעות "יהודיות-מקוריות" שאנו בוחלים בהם ומנסים להעלים אותם מחיינו (אני יכול לחשוב למשל על כמה מנהגי בית-כנסת עתיקים שהעלמנו במחי יד, כמו מכירת עליות, או רקיקה בזמן אמירת "שהם משתחווים להבל וריק", או על הפולמוס אצל האחרונים האם מותר לחמם מקוואות), האם המקוריות היהודית שלהם היא היא הקריטריון להשארתם? אנחנו מאמינים בני מאמינים, אבל לא בשום "תרבות יהודית מקורית" אלא בה' ובתורתו. טיעון דתי דורש גיבוי הלכתי על מנת שייחשב מחייב בעיני בני תורה. ללא גיבוי זה, הוא נתון לוויכוח, לדיון ולהחלפת דעות, מבלי שאחד הצדדים יחיה כל הזמן באיום של "אתה נוצרי".
הציונות הדתית היא תנועה מהפכנית שמתחבאת כל הזמן מאחורי אצטלת ההמשכיות. ככל שנכיר מהר יותר בעובדה הזו, שיהודים בכל הדורות לא היו דומים לנו יותר מאשר ליהודים אחרים החיים במדינת ישראל, כך ייטב.